וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ... תָּמִיד
בפרשת השבוע, פרשת תצוה, שבה מתוארת חניכת הכהנים לעבודתם, ומתוארים מדיהם. אחד הפריטים בבגדי הכהן הגדול הוא חושן המשפט, ובתוכו האורים והתומים. עליהם נאמר "ולא יזח החושן מעל האפוד". איסור ההסרה של החושן הוא יחודי. וכוונתו שתמיד יהיו על ליבו של אהרן שמות בני ישראל הכתובים באבני החושן, והאורים והתומים שבתוכם. ומכאן שעל שלוחי הציבור תמיד לנצור, כי הם אינם משרתים את עצמם או את האינטרסים שלהם. אלא עליהם להיות כמו אהרן הכהן ששני הדברים לא סרו מעל לוח ליבו, את הציבור שהוא שלוחו, ואת האמת שתאיר דרכו. ובשני התנאים האלו בלבד הרי הוא מוכשר לעבודתו, כי הוא לא עובד לעצמו, אלא למען עם ישראל כולו. ורק בזה יעשה משפט צדק.
מקור איור: חיים סקולסקי, ארה"ב

יונתן יעקובוביץ׳:

‏אנו חיים בשיטת משטר שבה יש לנו נבחרי ציבור חסרי סמכות שבורחים מאחריות, ורשות עליונה עם סמכות מוחלטת ואפס אחריות.

‏הנה העובדות כפי שעולות מדו"ח וועדת מירון:

‏יאיר לפיד, בשבתו כשר האוצר, אימץ את עמדת דרגי המקצוע וחתם בסוף 2013 על צו המפקיע את שטח הקבר וסביבתו, על מנת לרכז בידי המדינה את הסמכות לטפל בבעיות החמורות שהובילו לאסון שהיה "כתוב על הקיר", כדברי הוועדה.

‏עתירה שהוגשה לבג"ץ הביאה דה פקטו להקפאת המהלך, גם אם לא הוצא בפועל צו ביניים, כנהוג לא פעם בהליכים כאלה.

‏בדיון באפריל 2016 אמרה לפרוטוקול ראש ההרכב, אסתר חיות:

‏"אנו תוהים אם יש קשר רציונלי בין האמצעי שנקטתם לבין האמצעי שאתם רוצים להגיש, והאם זה האמצעי שפגיעתו פחותה....**ברור לנו שאנו רוצים ללכת לפתרון שהוא פחות דרסטי מהפקעה**...
‏...אנו רוצים שתדברו ותגיעו למודל שיניח את דעתכם ותגיעו למודל שלמדינה יש סיי".

‏לאחר כארבע שנים נוספות של עיכובים בגלל ההליך וניסיונות גישור, המדינה התקפלה והסכימה ללכת על הסדר ניסיוני לתקופה של 3 שנים, כאשר היא שומרת לעצמה את הזכות לחזור להפקעה בסופה אם היא תכשל.

‏פחות משנה וחצי לתוך תקופת הניסיון, ארע האסון הנורא.

‏במהלך שלא היה מתקבל על הדעת בשום תחום אחר, את חברי הוועדה לבדיקת האסון מינתה לא אחרת ממי שישבה בראש ההרכב באותה עתירה, הנשיאה לשעבר חיות.

‏הקטע המדהים לא פחות שאף אחד לא מדבר עליו, דעת הרוב קבעה שאחרי עשרות הרוגים ועשור של עיכוב, אכן צריך לחזור להפקעה, תוך התעלמות נונשלנטית משאלת ההשפעה של ההליך בבג"ץ על ביטול ההחלטה המקורית של לפיד.

‏דעת המיעוט של הרב קרליץ בחרה להתייחס לשאלה, אך קבעה דה פקטו שבג"ץ דווקא צדק ולא צריך להפקיע.
‏זאת למרות שלל הממצאים של הוועדה עצמה המתארים את האנרכיה השלטת בהר בלי רשות ממלכתית אחת שתרכז את הארוע, וחשוב הרבה יותר, עשרות ההרוגים המוטלים לפנינו במבחן התוצאה.
‏קרליץ סבור כי ניתן היה למנוע את האסון גם בלי הפקעה, בין היתר עם הבלים כמו "חינוך הציבור" וגיוס סדרנים חרדים.

‏עכשיו, חשוב לי לציין כפי שהוועדה עצמה ציינה, שצריך להיזהר מאוד כאשר שופטים החלטות בחכמה שלאחר מעשה.
‏חשוב לא פחות, הפקעה בהחלט מהווה אקט פוגעני וזה בליבת האחריות והסמכות של בג"ץ להגן על זכויות האזרחים מפני פגיעה חסרת סמכות בידי הממשלה.

‏יתירה מכך, ברור שבית משפט שמתמקד בדלת אמות המשפט ובוחן את החוקיות של החלטות ופעולות הממשלה, איננו נושא באחריות על התוצאות.

‏אבל, וזה אבל גדול מאוד, מרגע שבית המשפט "נכנס לנעליו" של השר, למרות שאין ספק שיש לו סמכות חוקית עקרונית, ובוחר לבחון את שיקול הדעת שלו, אם יש קשר רציונלי כן או לא ואם זה מידתי או לא, כפי שחיות הצהירה, הרי שהוא לא יכול להכנס לנעליו רק לעניין הסמכות, אבל לא לאחריות.

‏זו לא העמדה שלי אלא של הוועדה עצמה, שבחרה להתפייט ארוכות על אחריות הדרג הפוליטי:

‏"אחריות נושא משרה ציבורית נובעת מעצם הסכמתו לשאת בתפקידו. בקבלו על עצמו א את הסמכויות הסמכויות הנובעות הנובעות מהמשרה הציבורית, הציבורית, הרי שקיבל עימן ג גם א את האאחריות לשאאת בתוצאאות, החיוביות החיוביות והשליליות, של פעולותיו. כמידת הסמכות והיקף השפעתה על חייהם של בני אדם, כך גם גדלה האחריות. בהיעדר אחריות, לא ראוי לתת סמכות".

‏דברים כדרבנות.

‏אבל בישראל של שנת 2024, גם כאשר מדובר במקרה נדיר שבו אפשר לראות בבירור את הקשר הרציונלי בין ההליך בבג"ץ, הידוע לכל, לאסון עצמו במבחן התוצאה, אף אחד לא מעלה בדעתו שיש בעיה עם כך שראש ההרכב תמנה את חברי הוועדה שתחקור את הארוע.

‏לא פחות הזוי, גם כאשר דעת הרוב של הוועדה עצמה קובעת באותיות קידוש לבנה שההחלטה להפקיע הייתה נכונה וצריך לחזור לכיוון הזה, ומפרטת את ההיסטוריה הארוכה ושורת הכשלים שהופכים אותה להכרח שבלעדיו האסון הוא "כתובת על הקיר"- אף אחד לא חושב להטיל אחריות או אפילו לציין במפורש את הקשר למי שביטל את ההחלטה המקורית.

‏במקום זאת, הוועדה מתמקדת באינספור בעלי תפקידים שיש להם אחריות נקודתית, או נבחרי ציבור עם אחריות עקיפה, גם אם בצדק, ובהתפייטות על הבריחה שלהם מאחריות.

‏אז נבחרי ציבור שמנסים לברוח מאחריות זו בהחלט בעיה, אבל היא לפחות נמצאת בהתאמה למגמת הסיפוח ההולכת וגוברת של הסמכויות שלהם על ידי בית המשפט.

‏לעומת זאת, יש לנו בית משפט עם סמכות מוחלטת, ואפס אחריות.

‏לצערי, כעת יש לנו גם וועדת חקירה עם אפס מודעות.

שווה לשמוע משה פייגלין אומר לגיל ביילין הבן של יוסי ביילין את כל האמת בפנים.