ביקרתי שוב בקיבוץ רעים עם ראשת המועצה מיכל עוזיהו ועם רבש״צ הקיבוץ הראל אורן שהוביל משך 6 שעות (!), יחד עם שוטרים, חברי כיתת כוננות וחיילים בחופשה, את קרב ההדיפה של המחבלים ב7/10 עד להגעת כוחות צה״ל.

הקיבוץ משתקם, ובקיץ יחזרו החברים להתגורר שם.
משפחות חדשות מצטרפות.

מתהום הטבח חוזרים לחיים על אדמתנו!🇮🇱

לפני עשר שנים נפרדנו מאורי אורבך, חבר ומורה דרך שהראה לנו איך אפשר לחבר בין עולמות, בין אנשים, בין דתיים לחילונים, בין הומור לרצינות.

אורי תמיד ידע למצוא את המילים הנכונות – גם כשהייתה לו ביקורת קשה ונוקבת הוא ידע לומר אותה בחן כדי שהיא תישמע.

אני מתגעגע לאורי. הוא חסר מאד. לא רק לי, אלא למדינה.
אורי ששם את טובת המדינה לפני טובתו.
אורי שפעל כדי לעזור—בצורה מוחשית ומעשית—לכמה שיותר אנשים. תשאלו עד היום את האזרחים הוותיקים בישראל!
אורי שהיה עם אידיאולוגיה ברורה, אך השכיל לייצר גשרים לאנשים שחושבים אחרת.
אורי שבתבונה, בהומור ולפעמים במילה מדויקת ידע להרגיע מתיחות.

בשנה האחרונה יצא לי לשאול את עצמי לא פעם מה אורי היה אומר.

אורי אף פעם לא לקח את עצמו יותר מדי ברצינות, אבל את השליחות שלו למען העם שלנו לקח בכל הרצינות.

אורי, כבר עשר שנים שאתה מאד חסר לי.
אוהב ומתגעגע.

גם ישראל זקוקה לDOGE

בישרתי כרגע לציבור האמריקאי שהתינוק כפיר ביבס ואחיו אריאל בן ה-4, נרצחו באכזריות בשבי על ידי מחבלים, כפי שלמדנו מהודעת צה״ל.

גם המראיין כריס קומו התקשה להכיל את זה.
האמת האכזרית היא שמרבית הציבור הפלסטיני רוצה להשמיד אותנו ואת ילדינו.
ראינו זאת ב-7/10.
ראינו זאת גם ב״טקס״ השבת החללים.

עלינו להפנים זאת.

אנחנו נתגבר כי אנחנו עם חזק.

״המחבלים רצחו באכזריות את אריאל וכפיר ביבס.
הציבור העזתי ברובו רוצה בהשמדת ילדיי ועמי.
זו האמת.״

ניב מנחם, לוחם אגוז במילואים שנפצע אנוש בקרב בעזה, הגיע עכשיו לביתי יחד עם חבריו, תום כהן ועמוס פלד.

דוד הבן שלי הכין להם עוגת שוקולד טעימה, ובא לומר שלום.

ניב נפגע בראשו ובעמוד השדרה.

משך חודש היה מורדם ומונשם, ואט-אט ראייתו, זכרונו, וגופו החלו להשתפר - כי הוא פייטר.

אשתו נועם לצדו בכל התהליך המורכב.

ניב אמר לי: ״אמשיך לזוז עד שאגיע לאן שאני רוצה, למרות שאני עוד לא יודע מה אני רוצה. אבל אמשיך לזוז!״
אהבתי מאד.

ניב סיפר לי כמה המדינה חשובה לו, וכמה כואב לו שגם היום, אחרי מה שעברנו יש עדיין פילוג ושנאה בתוכנו.
כמי שהקריב הכי הרבה שאפשר למדינה הוא דרש ממני שאפעל בכל כוחי לשקם ולרפא את המדינה שלנו; הבטחתי לו שכך אעשה.

זכינו לעם של אריות.

זה יום קשה.
זה יום עצוב וכואב.
הדברים שאמר ירדן ביבס על קבר אהוביו קרעו את ליבה של האומה שלנו.
ירדן דיבר בכאב אבל בין דבריו הוא אמר עוד משהו שתפס אותי מאוד. הוא סיפר איך בממד כשמאות מחבלים חמושים כבר מסתובבים צמאי דם בין בתי הקיבוץ, הוא שאל את שירי- ״נכנעים או נלחמים?״
ושירי הביטה בו ואמרה: ״נלחמים.״

ברגע הזה ירדן הגיבור יצא עם הנשק כדי להגן על מי שאפשר.

ביום הזה הלב שלי, הלב של כולנו- עם משפחת ביבס ועם אנשי ניר עוז. פגשתי אותם פעמים רבות באילת ובכרמי גת.
הייתי בניר עוז כמה פעמים. קהילה מיוחדת עם אנשים מיוחדים.

ישראלים מימין ומשמאל לבשו היום כתום ועמדו יחד בדממה שכולה עוצמה.

כשאנחנו יחד, אף אחד לא יוכל לנו.

ה׳ עוז לעמו ייתן ה׳ יברך את עמו בשלום.

פעילי BDS אנטי-ישראלים באוניברסיטת קולומביה יצאו להפגין נגדי כדי לנסות למנוע ממני לדבר בפני סטודנטים.
הם נכשלו.
משך שעתיים שוחחתי עם מאות סטודנטים על המלחמה הצודקת שאנו נלחמים מול כת טרור איסלאמיסטי נוראי ועל זכותנו על הארץ (הסברתי במונח נפוץ שלהם, שאנחנו היהודים Indigenous ״הילידים״ לארץ ישראל).
לא שותקים בפני אלימות.

ממשיך במסע ההסברה. ראיון בפוקס ניוז מבוסטון.
הערב - ארוע מרכזי באוניברסיטת הארוורד.

ממשיך במסע הקמפוסים בארה״ב.

ממשיך במסע אוניברסיטאות: הרווארד, קולומביה, דיוק, אוהיו, מיאמי, טקסס, טורונטו, שיקגו.