את הדגל הזה הניפו אמש מילואמניקים שעושים את ליל הסדר בעזה, בסג׳עייה.

הם התארגנו על הדגל הכי גדול שיכלו להשיג ושמו אותו על הגבעה הכי גבוהה באיזור בו הם פועלים,
כדי שישראלים שעושים ליל סדר בנחל עוז ובכלל בעוטף יראו אותו מכל מקום.

יש לנו לוחמים מדהימים!

אני מתפלל לקב״ה שהחטופים שלנו ישובו הביתה במהירות ובשלום.

בזכות החיילים שלנו (שכרגע שומרים עלינו בכל פינה בארץ) ובזכות העם המדהים שלנו, בארץ הזו תקום בעזרת ה׳ חברת מופת חזקה ובטוחה.

חג פסח כשר ושמח🇮🇱❤️

נפתלי בנט

ההסכם היחיד שכדאי לחתום עם איראן הוא כזה ש:
‏1.מפרק לחלוטין ולצמיתות את תוכנית הגרעין שלה.
‏2.שם סוף מוחלט לייצוא הטרור האיראני.
‏3.עוצר כליל את פיתוח הטילים הבליסטיים.

‏בהנהגתו של הנשיא טראמפ, ארצות הברית צברה מנופי לחץ חסרי תקדים.

‏כעת, אמריקה חזקה בעוד שהמשטר האיראני ושלוחותיו חלשים מאי פעם – כמעט חסרי הגנה.

‏זו תהיה החמצה היסטורית לאפשר לאיראן להתארגן מחדש ולאיים שוב על ארה״ב, ישראל ושאר העולם.
***

The only deal worth making with Iran is one that:
1. Fully and permanently dismantles its nuclear program.
2. Ends all export of Iranian terrorism.
3. ⁠Fully stops ballistic missile development.

Under President Trump’s leadership, the US has amassed for itself unprecedented leverage.

At this moment, America is strong while the regime and its proxies are temporarily weaker than ever, almost defenseless.

It would be a historic miss to allow Iran to regroup and threaten us—the US, Israel and the rest of the world—again.

חג שמח מהבנטים בנחלי מדבר יהודה.
הדרך הכי טובה לאהוב את ארץ ישראל זה לטייל בה לאורכה ולרוחבה.
(עם שיר ואיתן, האחיינים המושלמים שלי)

מרגש. עוד יהיה כאן טוב!🇮🇱
חג שמח.

נקרע הלב.
רס"ב גאלב נסאר ז״ל, בן 35.
גשש בחטיבה הצפונית באוגדת עזה, זינק לחלץ את הפצועים.

בן למשפחה אוהבת ישראל שרבים מבניה משרתים בצה״ל.
שולח את תנחומיי העמוקים לאישתו היקרה ולשלושת ילדיו.
יהי זכרו ברוך💔🇮🇱

מודה לכם עם ישראל האהוב על הדאגה לשלומי, בימים הקרובים אשאר בבית החולים להשגחה ואחזור בהקדם לפעילות מלאה כדי שיהיה פה טוב, לכולנו.
אני מודה לצוות בית החולים ״מאיר״, על הטיפול המקצועי והמסור.
❤️

המידע שמתפרסם אודות התקדמות לעיסקה איראנית אשר עלולה להותיר יכולת הגרעין בידי משטר האייתולות - מדאיג מאד.

‏מדינת ישראל חייבת להתייצב בצורה בהירה—ולא לחשות—מול עיסקה שעלולה לסכן את בטחוננו.

את הנאום הזה נשאתי ביד ושם כראש ממשלה ביום השואה
לפני טבח ה-7/10
לפני הקרע הנורא בעם.

היום הוא נכון לנו מתמיד.
**
״כן, אחיי ואחיותיי,
אפילו בימים האפלים ביותר בהיסטוריה היהודית, בתוך ההשמדה, השמאל והימין לא השכילו לשתף פעולה.
כל קבוצה נלחמה לבדה מול הגרמנים.

איזו פער אידיאולוגי היה כל-כך חשוב עד שיוכל להפריד בין שתי קבוצות יהודים שנלחמו בקרב נואש והרואי כזה?

איזו איבה פנימית היתה יכולה להצדיק פיצול שכזה?

אחיי ואחיותיי—
אסור, פשוט אסור לנו, לאפשר לאותו גן מסוכן של פלגנות, לפרק את ישראל מבפנים.

היום, במדינת ישראל,
יש לנו צבא אחד,
ממשלה אחת,
כנסת אחת,
עם אחד-עם ישראל.

כשאנו מאוחדים, אף אויב חיצוני לא יוכל לנו.

מה מצב ישראל בציבור האמריקאי?

אני מאחל לאחינו הדרוזים חג שמח לרגל חג הנביא שועייב.

בהזדמנות זו אני רוצה להבהיר:
הדרוזים אינם ״בעלי ברית״ שלנו; הם אחינו.
מי שנלחם יחד איתנו, חי איתנו ולצערנו נופל יחד איתנו, הוא משפחה שלנו.

זיארה מקבולה!

שני בניו האהובים של אהרון הכהן, נדב ואביהוא, נהרגים בפרשת השבוע שמיני ואז: ״וַיִּדֹּם אַהֲרֹן״.

עברו 3,300 שנה אבל אני יכול להרגיש דרך השתיקה את כאבו של אהרון, האבא השכול, על מות בניו, כאילו זה היום.

כי מה כבר אפשר לומר?

בשנה וחצי החולפות קיימתי לצערי מעל ל-300 ניחומי אבלים, בעיקר אצל הורים שכולים.
למדתי שאין צורך לדבר.
אפשר לשתוק.
רק להקשיב לסיפורים על הבן האהוב, היפה, שנפל.
הוא נפל למעננו.

לקראת יום הזיכרון לחללי צה״ל, היום היהודי-ישראלי המקודש הזה, נשתוק, נספוג ונזכור את כל שאבד לנו במלחמה הנוראה וההכרחית אל מול אויבנו המרצחים.

ונתאמץ להיות יותר ביחד.

אמשיך לומר שוב ושוב: אם לא נלמד לחיות ביחד, לא נחיה כאן בכלל.

אוהב אתכם מאד מאד, כל אחד ואחת מכם, אחיי ואחיותיי.

שבת שלום,
נפתלי בנט

בשורות איוב בצאת השבת.
סרן עידו וולוך, קצין שריון, וסמ”ש נטע יצחק כהנא, לוחם מסתערב במג״ב, נפלו בקרבות ברצועת עזה.

אני שולח את תנחומיי העמוקים למשפחות וולוך וכהנא, אשר איבדו את היקר להן מכל למען ביטחון המדינה.

יהי זכרם ברוך💔🇮🇱

ממשלה פחדנית שמונעת גיוס חרדים, מונעת ניצחון על חמאס.
**
הדשדוש בעזה נובע באופן ישיר ממדיניות הממשלה שמונעת מצה״ל את הכלי העיקרי הנדרש לניצחון - לוחמים.

ביד אחת שומעים הצהרות בומבסטיות של שרים (שרובם לא החזיקו רובה) ״יאללה לכבוש את כל עזה בלה בלה״,
וביד השנייה אותם שרים ממש מונעים מצה״ל את החיילים הנדרשים בשביל לעמוד באותה משימה.

מזה שנה וחצי צה״ל מתוח מעל לאפשרי:
גבול לבנון, גבול סוריה, בקעת הירדן, יהודה ושומרון, גבול סיני, גבול עזה, ועזה עצמה.

מעולם לא נדרשנו לכל כך הרבה גבולות וחיילים.

ברגע זה חסרים לצה״ל 20,000 חיילים.

לכן מגייסים כל הזמן את אותם מילואיניקים שוב ושוב—סטודנטים, בעלי עסקים, מהנדסים, מנכ״לים וכו.
כבר 250 ימים ומעלה.

משתמשים בכלי שנקרא צו 8 שנועד למצב חירום ממש כפי שהיה ב-7/10 או בחומת מגן ומלחמת יום הכיפורים.
למספר ימים או שבועות.

צו 8 *לא* נועד לביטחון שוטף ולשמירות בבקעת הירדן או אבטחת יישובים.

הוא לא נועד להיות מופעל משך שנים כחלופה לפיתרון אמיתי.

אז מה הפיתרון האמיתי?
לגייס חמישית (!) מחייבי הגיוס החרדים כרגע.

חבר׳ה צעירים בני 18-21 שאם היו מגייסים אותם באוגוסט האחרון (כמו הבן שלי ורבים אחרים) כבר היו מוצבים בכל רחבי הארץ!

זה היה משחרר לנו מילואיניקים לנשום כדי שכשנצטרך אותם באמת לפעולה רחבה, הם יהיו כשירים.

גיוס חרדים אינו נושא ערטילאי:
נטע כהנא, מסתערב עז נפש שנפל אתמול בעזה, התגייס לאחר השבעה לאוקטובר וכבר שובץ בלחימה.
מדוע בני גילו החרדים אפילו לא שוקלים לעשות זאת?
כי שרי הממשלה לא פועלים לגייס אותם.
הצווים שנשלחים הם בלוף.

הממשלה הפחדנית הזאת לא עושה כלום, כי נתניהו וסמוטריץ׳ רועדים מגולדקנופף ודרעי.

כי שמים פוליטיקה מעל טובת המדינה.

במקום זה הם שוחקים את המילואימניקים במשימות ביטחון שוטף, ועכשיו כשרוצים לכבוש את עזה, כבר אין לכך את החיילים!

מאות אלפי משפחות יראים מהדפיקה הנוראה מכל על הדלת, בזמן שמגזר שלם ישן שנת ישרים.

איזו ממשלה מבישה שמשמרת את זה בכל הכח.

השינוי יגיע.

לזכרו של סמ״ר שמעיה-אביחי דנוך ז״ל (לקראת יום הזיכרון)
**
פעם, כשהייתי מפקד צעיר, הגענו אני וחייליי ממגלן להתארח לכמה ימים במוצב ריחן בלבנון לקראת מבצע, סביב אביב 94׳.

ריחן, מוצב שכוח-אל, גבוה על ההר, נוף יפהפה, מוקף שקט מאיים.
*
עוד לא הספקנו לפרוק את הציוד, וכבר ניגש אלינו בחיוך ענק לוחם אחד מעורב גולני.

“דָּ֫נוֹךְ” קראו לו כולם. במלעיל.

בלי דרגות של מפקד, אבל עם נוכחות של מלך.

דנוך מיד דאג לנו לאוכל, למקום לישון, לשתייה חמה.
אבל יותר מזה — דאגה אמיתית.
עם חיוך, עם אהבה.
הרגשנו בבית. בזכותו.
*
לילה אחד, הגיעה למוצב משאית קטנה עם ארבעה נגנים מהצבא.
צ’לו, כינור, גיטרה… הם התחילו לנגן מוזיקה קלאסית, מוצארט או משהו כזה.
ישבנו שם, הלוחמים, מסתכלים אחד על השני — לא מבינים מה לעזאזל..

ואז דנוך חייך, קם, ניגש לגיטריסט, וביקש את הגיטרה.
תוך דקה ארגן ארבעה לוחמים עם כלים,
והפך את הערב — מערב של מוזיקה משמימה לערב של שירה ישראלית, של בית:
זוהר ארגוב בקולי קולות, לתוך הלילה, באמצע שום-מקום.
*
ואז, שבועות בודדים אחר כך, באמצע יום רגיל, שמעתי ברדיו:
״סמל-ראשון שמעיה-אביחי דנוך נהרג בקרב בריחן.״
רץ תחת אש, כמו שתמיד רץ — קדימה, בלי פחד, בשביל אחרים.

לא רציתי להאמין.
אבל זה היה הוא.
*
לפני שלוש שנים, בנאום שלי כראש הממשלה בטקס ערב יום הזיכרון, הזכרתי את דנוך.
בסוף הטקס, ניגשה אליי אישה: ״אני אחותו של דנוך״.
אותם תווי פנים!
התחבקנו.

יהי זכרו ברוך.