Telegram Web Link
נוסעים בנתב"ג הופתעו הבוקר לגלות כ-50 חיילים אמריקאים שנחתו בישראל
https://www.tg-me.com/koahadasotbatelegram
🙏2
Forwarded from Miki Even
This media is not supported in your browser
VIEW IN TELEGRAM
דרום לבנון לילה כיום יאיר.
https://www.tg-me.com/MikiEven
Forwarded from Amir Tsarfati
Excellent article By Amit Segal on Israel Hayom:

Land of Possibilities

If Israelis had heard how the President of the United States spoke about the hostages, it’s doubtful he would have received the roaring applause that echoed from one end of Hostages’ Square to the other last Saturday night. To say they were a secondary concern for him would be an understatement — and even that is an understatement.

Trump’s priority was eliminating Hamas — the American way. The twenty living hostages (he always confused their number and tended to minimize it — one wonders what Freud would say) seemed to him a marginal issue, collateral damage. Only later did he grasp how strategically important the matter was for Israelis — and therefore, for their government as well. In the U.S., presidents are usually criticized not for meeting too few hostage families, but for meeting them too often. (For reference, see “Ronald Reagan” on Google.)

In one of the discussions ahead of Gideon’s Chariots 2, Netanyahu spoke about the scar that would remain in Israeli society if our forces took Gaza at the cost of the hostages’ lives. It’s fair to assume he didn’t truly believe that moment would come. In recent months, Netanyahu and Dermer believed that an operation to capture Gaza City — if it ever began — would likely not reach its conclusion. As written here earlier, “something is cooking,” followed a week later by: “not necessarily a deal or an occupation — signs point to a third path” (“and now for something completely different”).

The Making of the “Stew”

Last spring, after the successful end of the war with Iran, Israel sought to use that momentum to reach a partial deal. The idea was to release half of the hostages and, during a 60-day ceasefire, reach roughly the same terms achieved this week. But Hamas, buoyed by the “starvation” campaign gaining traction worldwide, refused.

President Trump, still basking in the glow of his victory over Iran, assumed the IDF could eliminate what remained of Hamas as swiftly as it had crushed Tehran’s nuclear program. The combination of Hamas’s obstinance and Trump’s overconfidence pushed Israel to decide on entering Gaza City.

The idea came from Minister Avi Dichter: “Conquering the city means the end of Hamas,” he said in one meeting. And then, almost miraculously, things shifted. “Even before our forces entered the city,” Dermer recalled, “three days of talk about the operation accomplished what three months of negotiations had failed to do. Hamas suddenly agreed to a partial deal. But by then, it was too late.”

Israel faced two options: either conquer what remained of the Strip and establish a U.S.-backed military government — which, Dermer and Netanyahu believed, would require national unity and explicit support from Trump. The first was lacking, and the second was uncertain. The other path was a plan conceived in Israel, led by the Americans, and supported by Arab states.

The American Touch

President Reagan once told his staff: “You write the plans, I’ll be the one to sell them.” So it was here, with Dermer as the chief architect. It was clear that any plan publicly branded as “Israeli” would die before birth. That doesn’t mean every tweet was coordinated, as the minister clarified at this week’s cabinet meeting, but on the major issues — they worked hand in hand.

Negotiations with Middle Eastern countries were long and grueling. During a round held in New York, it seemed impossible to fit all those elephants into one room. Israeli representatives returned with 17 substantial comments from the Sunni states — and even a glimmer of agreement on the horizon.

September 9: The Turning Point

On the morning of September 9, a brief three-way consultation took place: Prime Minister Netanyahu, Defense Minister Katz, and Minister Dermer. All three supported the planned strike in Doha. Many issues came up — but not one of them believed Israel had any binding commitment to the Qataris not to target Hamas operatives on their soil.

Netanyahu called President Trump minutes beforehand.
2
Forwarded from Amir Tsarfati
The president, groggy after a long night of discussions, took time to answer. The strike went ahead.

To this day, it’s unclear how Hamas’s senior figures escaped, but one thing is clear: the failed strike accelerated the deal. In recent weeks, I wrote that it was “the most successful failed assassination” — in the sense that it signaled to the Qataris that the war would reach them if they continued their double game. Dermer sees it differently: he, too, links the strike to the agreement, but in a completely different way.

Qatar — The Spoiler State

The Qataris, it turns out, believed that by agreeing to host negotiations, they had gained immunity from Israeli attacks on their territory. From their perspective, the strike was a flagrant violation — and a deep insult. Qatar had long failed to broker any deal, but when it came to ruining others, it excelled. “The spoiler state,” officials in Jerusalem called it — capable of torpedoing any agreement, as it had done to Egypt’s hostage deal the previous spring.

Qatar is a complicated country, Netanyahu recently said. And indeed it is. In Jerusalem, they describe it as two trains running behind the same locomotive: one led by the ruler’s mother and brother — staunch Muslim Brotherhood supporters and fierce Israel-haters; the other led by the prime minister and several senior officials who seek closer ties with the West.

Around April, a shift was detected in Doha. Relations with Washington deepened significantly, and Hamas — once the pampered protégé — became a burden and a stain. Arab states hurried to attend the emir’s conference, partly out of anger toward Israel, partly out of fear of an Israeli-dominated Middle East. The Americans’ brilliance was in channeling that negative energy into fuel to push the deal forward.

“You want Israel to stop?” they told the Sunni states. “Then help us end the war.” Thus, they forged a seemingly impossible framework: a pan-Arab, almost pan-Muslim commitment to dismantle Hamas. Dermer drafted Israel’s apology for the death of a Qatari security officer, and Doha responded with a goodwill gesture — dramatically softening Al-Jazeera’s hostile tone.

A New Framework — Without the PA

More than rallying Arab states against Hamas — which had worn out the patience of the entire Arab world — the real achievement was bringing them into a plan that excluded the Palestinian Authority, at least for now. That’s what had delayed the Emiratis’ participation a year and a half earlier.

In a way, that was the breakthrough: before this plan, Gaza was under the Palestinian Authority. Now, it is under a joint Arab-international framework — until further notice. The PA hates Hamas so deeply that it simply said yes.

The “Two-State” Redefined

“Yes, there will be a two-state solution,” Dermer said this week. “But not between the Jordan River and the sea — rather, inside the Gaza Strip itself.”

The plan envisions that as long as Hamas refuses to disarm, reconstruction will proceed — but only in the half of the Strip under Israeli control. What two years of war couldn’t achieve, market forces will: people will choose where they prefer to live — among ruins under Hamas boots, or in a rebuilt zone with an Emirati-funded school and a caravan home for every family.

The Americans see this as a temporary arrangement and are confident that Hamas will soon disarm. Israel, of course, is far more skeptical.

“Explain this to me,” said IDF Chief of Staff Eyal Zamir during one call. “Your multinational force — a few companies strong — reaches a tunnel. Hamas fighters are armed inside. How exactly does that end? Who hands over the weapons? And what if they don’t?”

“You didn’t believe the first phase would happen,” the Americans replied. “Have faith that the second will too.”

“A little faith,” said the Jews with the U.S. flag on their lapels — to the Jews wearing the Israeli one.
מאמר מצוין מאת עמית סגל בישראל היום:

ארץ האפשרויות

אם הישראלים היו שומעים כיצד נשיא ארצות הברית דיבר על השבויים, ספק אם היה זוכה למחיאות הכפיים הרועמות שהדהדו מכיכר השבויים בשבת האחרונה. לומר שהם היו דאגה משנית עבורו זה להמעיט — ואפילו זה להמעיט.

העדיפות של טראמפ הייתה לחסל את חמאס — בדרך האמריקאית. עשרים השבויים החיים (הוא תמיד בלבל את מספרם ונוטה למזער אותו — תוהה מה פרויד היה אומר) נראו לו נושא שוליים, נזק משני. רק מאוחר יותר הבין כמה הנושא חשוב אסטרטגית לישראלים — ולכן גם לממשלתם. בארה"ב, נשיאים בדרך כלל מבוקרים לא על כך שפוגשים מעט מדי משפחות שבויים, אלא על כך שהם פוגשים אותן לעיתים קרובות מדי. (לרפרנס, ראו "רונלד רייגן" בגוגל.)

באחת הדיונים לפני "מרכבות גדעון 2", נתניהו דיבר על הצלקת שתישאר בחברה הישראלית אם כוחותינו יכבשו את עזה במחיר חיי השבויים. ניתן להניח שהוא לא האמין באמת שהרגע הזה יגיע. בחודשים האחרונים, נתניהו ודרמר האמינו שמבצע לכיבוש עזה — אם יתחיל אי פעם — ככל הנראה לא יגיע לסיומו. כפי שנכתב כאן קודם, "משהו מתבשל," ואחריו בשבוע שלאחר מכן: "לא בהכרח עסקה או כיבוש — הסימנים מצביעים על דרך שלישית" ("ועכשיו למשהו שונה לגמרי").

יצירת ה"תבשיל"

באביב שעבר, לאחר סיום מוצלח של המלחמה עם איראן, ישראל ניסתה לנצל את המומנטום כדי להגיע להסכם חלקי. הרעיון היה לשחרר חצי מהשבויים ובמהלך הפסקת אש של 60 יום להגיע בערך לאותם תנאים שהושגו השבוע. אך חמאס, שהתמלאה בקמפיין ה"רעב" שזכה לתהודה עולמית, סירבה.

נשיא טראמפ, שעדיין נהנה מהניצחון על איראן, הניח שצה"ל יכול לחסל במהירות את מה שנשאר מחמאס כפי שהשמיד את תוכנית הגרעין של טהראן. השילוב של עקשנות חמאס והבטחון המופרז של טראמפ דחף את ישראל להחליט להיכנס לעיר עזה.

הרעיון הגיע משר אביחי דיכטר: "כיבוש העיר משמעותו סוף חמאס," אמר בפגישה אחת. ואז, כמעט באופן נסי, הדברים השתנו. "אפילו לפני שכוחותינו נכנסו לעיר," נזכר דרמר, "שלושה ימי שיח על המבצע השיגו מה ששלושה חודשי משא ומתן לא הצליחו. חמאס פתאום הסכימה להסכם חלקי. אבל אז, כבר היה מאוחר מדי."

ישראל עמדה בפני שתי אפשרויות: לכבוש את מה שנשאר מהרצועה ולהקים ממשלת צבא בתמיכת ארה"ב — שלדעת דרמר ונתניהו, תדרוש אחדות לאומית ותמיכה מפורשת מטראמפ. הראשונה לא הייתה קיימת, והשנייה לא הייתה ודאית. הדרך השנייה הייתה תוכנית שנולדה בישראל, בהובלת האמריקאים, ובתמיכת מדינות ערב.

המגע האמריקאי

נשיא רייגן אמר פעם לצוותו: "אתם כותבים את התוכניות, אני אהיה זה שימכור אותן." כך היה כאן, עם דרמר כאדריכל הראשי. היה ברור שכל תוכנית שתסומן בפומבי כ"ישראלית" תמות לפני לידתה. זה לא אומר שכל ציוץ תואם, כפי שהשר הבהיר בישיבת הממשלה השבועית, אך בנושאים המרכזיים — הם עבדו יד ביד.

המשא ומתן עם מדינות המזרח התיכון היה ארוך וקשה. במהלך סבב שנערך בניו יורק, נראה בלתי אפשרי להכניס את כל הפילים האלה לחדר אחד. נציגי ישראל חזרו עם 17 הערות משמעותיות ממדינות הסוניות — ואפילו ניצוץ של הסכמה באופק.

9 בספטמבר: נקודת המפנה

בבוקר ה-9 בספטמבר התקיימה התייעצות קצרה בין שלושה: ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון כץ, ושר דרמר. שלושתם תמכו בשביתה המתוכננת בדוחה. עלו נושאים רבים — אך אף אחד מהם לא האמין שלישראל יש התחייבות מחייבת לקטארים לא לפגוע במפעילי חמאס בשטחם.

נתניהו התקשר לנשיא טראמפ דקות לפני כן.
1
הנשיא, מעורפל אחרי לילה ארוך של דיונים, לקח זמן לענות. השביתה התקיימה.

עד היום, לא ברור כיצד בכירי חמאס נמלטו, אך דבר אחד ברור: השביתה הכושלת האיצה את ההסכם. בשבועות האחרונים כתבתי שזה היה "הניסיון הכושל לרצח המוצלח ביותר" — במובן שזה סימן לקטארים שהמלחמה תגיע אליהם אם ימשיכו במשחק הכפול שלהם. דרמר רואה זאת אחרת: גם הוא מקשר את השביתה להסכם, אך באופן שונה לחלוטין.

קטאר — מדינת ההפרעה

מתברר שהקטארים האמינו כי בהסכמתם לארח משא ומתן, הם זכו לחסינות מפני התקפות ישראליות על שטחם. מנקודת מבטם, השביתה הייתה הפרה בוטה — ועלבון עמוק. קטאר לא הצליחה במשך זמן רב לתווך כל הסכם, אך כשמדובר בהרס של אחרים, היא הצטיינה. "מדינת ההפרעה," כינו זאת גורמים בירושלים — מסוגלת לסכל כל הסכם, כפי שעשתה עם הסכם השבויים של מצרים באביב הקודם.

קטאר היא מדינה מורכבת, אמר נתניהו לאחרונה. ואכן היא כזו. בירושלים מתארים אותה כשני רכבות הרצות מאחורי אותו קטר: אחת בראשות אמו ואחיו של השליט — תומכי האחים המוסלמים הנחרצים ושונאי ישראל; והשנייה בראשות ראש הממשלה וכמה בכירים השואפים לקשרים קרובים יותר עם המערב.

בסביבות אפריל, זוהתה שינוי בדוחה. היחסים עם וושינגטון התעמקו משמעותית, וחמאס — שהייתה פעם הפרוטגוניסט המפונק — הפכה לעול וכתם. מדינות ערב מיהרו להשתתף בכנס האמיר, חלקם מתוך כעס כלפי ישראל, וחלקם מתוך פחד ממזרח תיכון בשליטה ישראלית. הברק האמריקאי היה בלהפנות את האנרגיה השלילית הזו לדלק לדחיפת ההסכם קדימה.

"אתם רוצים שישראל תעצור?" אמרו למדינות הסוניות. "אז עזרו לנו לסיים את המלחמה." כך הם יצרו מסגרת שנראתה בלתי אפשרית: התחייבות פאן-ערבית, כמעט פאן-מוסלמית, לפרק את חמאס. דרמר ניסח את התנצלות ישראל על מותו של קצין ביטחון קטארי, ודוחה הגיבה במחווה של רצון טוב — שהרככה באופן דרמטי את הטון העוין של אל-ג'זירה.

מסגרת חדשה — ללא הרשות הפלסטינית

יותר מהפעלת מדינות ערב נגד חמאס — שגרמה לאיבוד סבלנות כל העולם הערבי — ההישג האמיתי היה להביא אותן לתוכנית שהחריגה את הרשות הפלסטינית, לפחות לעת עתה. זה מה שעיכב את השתתפות האמירתים לפני שנה וחצי.

במובן מסוים, זה היה הפריצת דרך: לפני התוכנית הזו, עזה הייתה תחת הרשות הפלסטינית. כעת, היא תחת מסגרת משותפת ערבית-בינלאומית — עד להודעה חדשה. הרשות הפלסטינית שונאת את חמאס כל כך עמוק שהיא פשוט אמרה כן.

הגדרת ה"שתי מדינות" מחדש

"כן, תהיה פתרון שתי מדינות," אמר דרמר השבוע. "אבל לא בין נהר הירדן לים — אלא בתוך רצועת עזה עצמה."

התוכנית מתארת שככל שחמאס מסרבת להתנחל, השיקום יתקדם — אך רק בחצי הרצועה שבשליטת ישראל. מה ששנתיים של מלחמה לא הצליחו להשיג, יעשו כוחות השוק: אנשים יבחרו היכן הם מעדיפים לחיות — בין הריסות תחת מגפי חמאס, או באזור משוקם עם בית ספר במימון אמירתי ובית קרוואן לכל משפחה.

האמריקאים רואים זאת כהסדר זמני ובטוחים שחמאס תתנחל בקרוב. ישראל, כמובן, סקפטית הרבה יותר.

"תסביר לי את זה," אמר רמטכ"ל צה"ל, אייל זמיר, בשיחה אחת. "כוח רב-לאומי שלכם — כמה פלוגות חזקות — מגיע למנהרה. לוחמי חמאס חמושים בפנים. איך זה בדיוק מסתיים? מי מוסר את הנשק? ומה אם לא?"

"לא האמנת שהשלב הראשון יקרה," השיבו האמריקאים. "תאמין שגם השני יקרה."

"קצת אמונה," אמרו היהודים עם דגל ארה"ב על הדש — ליהודים עם הדגל הישראלי.
4
המדינה ה - 10 החזקה ביותר בעולם 🇮🇱
כשטראמפ יאמץ את ישראל למקומה הטבעי - לארה"ב 🇺🇲 נעלה למקום הראשון.
https://www.tg-me.com/weJerUSAlem 🇺🇲🇮🇱
🤣1
איך גופה נשארת במשך שנתיים שלמה?
האם שמרו את הגופות במקררים במחנה שורה, ובכל פעם פיזרו גופה בשטח? או שחררו אותה? במטרה לסחוט רגשית את העם, כדי לעורר את הזעם על הטבח, שהתאפשר בגלל שהמשטר שחרר את האסירים הרוצחים שביצעו אותו, בגלל שהמשטר הקים ומימן את ארגוני הטרור, בגלל שהמשטר פתח להם את השערים ביום הטבח, וגם שמר את צהל בכיס 8 שעות כשהרוצחים השתוללו.
האם חוטפי ילדי התימנים מארגנים חטיפות כדי לסחוט את העם רגשית על מנת שיסכים להשתתף במלחמות ראווה עם מטרות חשאיות אפלות, וכדי שיסכים לשחרור עוד אלפי אסירים רוצחים, בשביל ליצור בעזרתם עוד ועוד רצח?


המקררים במחנה שורה הוכנו מעט לפני הטבח? מי ידע מה?
https://www.tg-me.com/kipaadu/10943

אבא של שני לוק הי״ד- הגופה הייתה במצב ממש טוב:
https://www.tg-me.com/kipaadu/10853
----
עדכונים:
https://chat.whatsapp.com/KWvI7eg0tcWGR6BxoqK8iv
טלגרם:
https://www.tg-me.com/kipaadu
המדינה ה - 10 החזקה ביותר בעולם 🇮🇱
כשטראמפ יאמץ את ישראל למקומה הטבעי - לארה"ב 🇺🇲 נעלה למקום הראשון.
https://www.tg-me.com/weJerUSAlem 🇺🇲🇮🇱
2
This media is not supported in your browser
VIEW IN TELEGRAM
מה דעתכם על האינטראקציה הזו בין צ'ארלי קירק לאריקה קירק?

אני פשוט אגיד את זה…
זה לא נראה שהם נשואים!

זה פשוט נראה מוזר.
האם מישהו שנשוי לא זוכר את השנה שבה התחתן?
אולי גברים… אבל אישה?
לאאא.
זה לא אפשרי.
(אז היא לא אישה)
https://www.tg-me.com/weJerUSAlem 🇺🇲 🇮🇱
😭1
Forwarded from Carmel News - חדשות
דיווח: במהלך פגישת פוטין-אלייב בדושנבה, טג'יקיסטן, פוטין סיפר לעמיתו האזרבייג'ני אלייב על מזימה בראשות רמיז מהדייב לתפוס את השלטון בבאקו.

מהדייב, בעל קשרים הדוקים מאוד לקרמלין, ראש משרד הנשיאות לשעבר של אזרבייג'ן וחבר במפלגת השלטון של אזרבייג'ן, סיפר לפוטין על תוכניותיו להקים ממשלה חדשה בבאקו, ולהפיל את אלייב. מהדייב הבטיח ליישר קו מחדש עם מוסקבה.

בדושנבה, פוטין חשף את מזימתו של מהדייב לאלייב. עם שובו של אלייב לאזרבייג'ן, רמיז מהדייב נושל מכל כוחו הפוליטי ונעצר. הוא הואשם בבגידה ובניסיון הפיכה.
Forwarded from Carmel News - חדשות
מחבלי חמאס בארה"ב וביפן (התמונה עם השוטרים). יהודים, תתחמשו.
👀2
Forwarded from Carmel News - חדשות
This media is not supported in your browser
VIEW IN TELEGRAM
כריש לוויתן נתפס בחאן יונס.
Forwarded from Carmel News - חדשות
Media is too big
VIEW IN TELEGRAM
הבונדסוור מתכוון לרכוש 200 רכבי שטח מדגם זיבר בעיצוב ישראלי עבור כוחותיו המיוחדים.

הרכבים, המבוססים על דגמים ישראליים, יסופקו על ידי FTS (Flensburg Technology Systems), מיזם משותף בין החברה הגרמנית FFG (Flensburger Fahrzeugbau Gesellschaft) לבין תאגיד הביטחון הממשלתי הישראלי התעשייה האווירית לישראל (IAI).

הדגם הישראלי זכה בחוזה על פני החברה ההולנדית Defenture והחברה הגרמנית ACS (Armored Car Systems).
(יגאל לוין)
Forwarded from טראמפ כובעים לבנים Q (. ר.ז ברשת)
מאת אורלי אורלי ברשת : חברים מול הבית שלי כעת

ר .ז.ברשת 👽💦 שימו לב
- עבמ"ים של חברנו הפליאדים כעת בפתח תיקווה מול הבית של אורלי אורלי ברשת 💕
5🤮1
Media is too big
VIEW IN TELEGRAM
ההיסטוריה המצמררת של החיסונים — סיפור שנשמע כמעט דמיוני, אך התרחש במציאות.

המאה ה־18, העיר לסטר שבאנגליה. הרחובות האפורים שקטים, אך מאחורי דלתות הברזל של בית הסוהר מתרחש משהו מצמרר: אבות נעצרים בזה אחר זה — רק משום שסירבו שילדיהם יחוסנו בכפייה.

בעיר המונה כ־200 אלף תושבים, נכנס לתוקף חוק חיסונים חובה. מי שמעז להתנגד — נקנס, נרדף, ולבסוף נכפה עליו ועל ילדיו לעבור את ההליך. ואם אין בידו לשלם? הדרך מובילה ישירות אל מאחורי הסורגים.

אך אז זה קורה.
לאחר 33 שנה של כפייה ועיוורון, מתפרצת אחת המגפות הקטלניות ביותר בתולדות אנגליה — מגפת האבעבועות השחורות של שנת 1871.
המגפה הזו, שנחשבה “כביכול נמנעת”, מתפשטת באכזריות ומותירה אחריה אלפי מתים — גם בקרב המחוסנים.

העם מתעורר. הורים בלסטר כבר אינם שותקים. ברחובות נשמעות צעקות:
“לא נמשיך להקריב את ילדינו לחיסון קטלני ודוחה — שאפילו לא עובד!”

מי שמביאה את הסיפור הזה מחדש אל פני השטח היא ד״ר סוזן האמפריז, רופאה אמיצה שלא הסתפקה בתשובות הרשמיות. היא חקרה, שאלה, וחפרה עמוק עד שחשפה את מה שמעדיפים שנשכח — את ההיסטוריה שמסתירים מאיתנו. #חיסונים
1
This media is not supported in your browser
VIEW IN TELEGRAM
הספר הזה הוא מאת ד״ר הולדה קלארק – ייתכן שכבר ראיתם סרטונים שלה שמסתובבים ברשת ונראים כאילו צולמו בשנות ה־80. היה מפתיע עד כמה קשה היה למצוא אותו, והוא עלה 70 דולר, אבל מצאתי אותו ב־eBay.
הטפיל מסוג Fluke הוא הנפוץ ביותר – והוא גורם להרס מוחלט בגוף ובאיברים.
זו הסיבה שניקוי טפילים ושימוש בקושרי רעלים כמו Zeolite כדי למנוע תסמיני “מוות של טפילים” חמורים, מומלצים לא רק לריפוי – אלא כבסיס לבריאות אמיתית.
כתבו בתגובות DEWORM ואשלח לכם את המידע.
שלחו את זה למישהו שצריך לדעת — בואו נפיץ ריפוי ומודעות בכל מקום שנלך אליו. 🌿 #בריאות
🔥5
איש המתגורר בלואיזיאנה נעצר זה עתה על ידי ה-FBI בעקבות הצטרפותו למחבלים של חמאס במתקפה ב-7 באוקטובר נגד ישראל.

מהמוד אמין יעקוב אל-מוחתדי נולד בעזה, הגיש בקשה לויזה בקהיר, וקיבל ויזה תחת ממשל ביידן.

ב-7 באוקטובר, הטלפון הנייד שלו התחבר למגדל סמוך לקיבוץ שבו נרצחו מספר אמריקאים.

https://www.tg-me.com/weJerUSAlem 🇺🇲 🇮🇱
1
2025/10/24 10:52:05
Back to Top
HTML Embed Code: