שעות אחרונות בשבי החמאס: בני משפחתו של אלון אהל, בן היישוב לבון שבמשגב יצאו כעת לקבל את פניו במחנה רעים.
ביישוב מגוריו יתאספו הבוקר חברי המשפחה וקרוביהם ויצפו ביחד בשידורים החיים משיבת החטופים ארצה. אלווה אותם בשעות הקרובות ובציפייה העצומה לשובם.

(יאיר קראוס, כתב בצפון. YNET וידיעות אחרונות)

את ההתרגשות כאן, ביחד עם חברי היישוב לבון, שכניו וחבריו של אלון אהל - אי אפשר באמת לתאר. 🥹

(יאיר קראוס, כתב בצפון. YNET וידיעות אחרונות)

הנה הוא: אלון אהל. עומד על רגליו. אלון בישראל.

(יאיר קראוס, כתב בצפון. YNET וידיעות אחרונות)

בשולי היום המרגש הזה, שזכינו ב"ה להתאחד לרגע סביב השמחה בהשבת אחינו החטופים, פרסמתי הבוקר בעיתון מחשבות על המקום שבו הסכימו לארח את מי שלא חושבים כמותם, רק אם נשמעים לכללים של בעלי הבית. הבוז הצורם שצרחו ההמונים לנציגו של נשיא ארה"ב שבא לחגוג עמהם את 'עסקת החטופים' היה הרבה מעבר לשנאה תהומית לראש הממשלה נתניהו. הוא היה בוז לכל מי ששוב לא היה רצוי שם בכיכר...

(יאיר קראוס, כתב בצפון. YNET וידיעות אחרונות)

1. שוב ושוב, בשנתיים האחרונות, רציתי להיות חלק ממדורת השבט בכיכר החטופים - האחים האהובים שלי שנחטפו. ובכל פעם, משהו מנע ממני. משהו באוויר, בפס הקול הכואב, שהרגיש לרוב כאילו הוא שייך רק למחנה אחד, כאילו הכאב על החטופים הוא נחלתם הבלעדית של מי שמתנגדים לממשלה. נכון שלפעמים נתנו מקום והסכימו לארח אנשים ממחנה הימין או מהציונות הדתית על במות צדדיות עם טקסי שירה ותפילה, אבל תמיד כאורחים החייבים לסור לכללי בעלי הבית.

2. השבוע, ברגע השיא של השמחה הלאומית, עם שובם של אחינו ואחיותינו הביתה, הגיעה התשובה הכואבת ל"למה". שריקות הבוז הצורמות שקיבלו את שמותיהם של ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר רון דרמר לא היו רק מחאה נגד אנשים - הן היו ביטוי עמוק וצורב לפילוג שהרעיל אותנו, לפצע הפתוח שמסרב להגליד.

3. אי אפשר להתעלם מאחריותו הכבדה של נתניהו, לצד כל ראשי מערכת הביטחון, למחדל הנורא של 7 באוקטובר והמחיר ששילמנו. הביקורת כלפיו מוצדקת, הכעס עצום. אבל הבוז הפומבי, מול נציגי נשיא ארה"ב וכלפיהם, היה רחב ועמוק יותר. הוא היה בוז לכל מי שלא נמנה על "המחנה הנכון", לכל מי שהעז לחשוב אחרת על הדרך במאבק, גם אם ליבו נקרע מדאגה לחטופים לא פחות. הוא היה בוז לכל מי שראה במלחמה הזו לא רק את הכישלון, אלא גם את הגבורה וההישגים הבלתי נתפסים מול אויב שאיים להשמידנו. והוא היה בוז לכל מי שלא היה שותף לדרישה לשחרור החטופים בכל מחיר ולעצירת המלחמה.

4. הכיכר הזו, שהפכה למרחב שבו חלקים גדולים מהציבור הרגישו לא שייכים, לא הצליחה להכיל מורכבות. היא לא ידעה להכיל את העובדה שמלחמה, על כל זוועותיה, אינה אירוע סימטרי. מחיאות הכפיים לאמירות קושנר על סבלם של "חפים מפשע" בעזה, כאילו ניתן להשוות בין קורבן לבין סביבה תומכת טרור, היו צורמות לא פחות מהבוז. גם קריאות התודה לנשיא טראמפ, כאילו הוא זה ששילם את המחיר ונושא באחריות כלשהי למנוע את טבח 7 באוקטובר הבא, היו מפגן פוליטי מנותק.

5. צריך לומר ביושר: גם במחנה הימין לא חסכו בהטרלות ובתדלוק השנאה והפחדים משמאל. אבל הכיכר, שהייתה אמורה להיות הלב הפועם והמאחד של כולנו, הפכה לעיתים לזירת התגוששות של מחנה אחד. הבוז לא היה רק לנתניהו, אלא לכל מי שהואשם בהיותו "משיחי", "מקריב חטופים", או כל סיסמה אחרת שנועדה להוציא אותו ממרחב הלגיטימיות הישראלי, למרות מחיר הדם ששילם להשבת החטופים ולהכרעת האוייב כדי למנוע טבח דומה.

6. כעת, עם סגירת הפרק שותת הדם הזה, עם חזרתם של החטופים הביתה, ניצבת בפנינו הזדמנות היסטורית, ואולי אחרונה, לריפוי. אנחנו חייבים לקיים כאן שיח חדש. שיח של שותפים למדינה, שאינם מוכנים להמשיך במסע ההרס העצמי של שנאה וחרמות. מרחב ציבורי חדש שבו לא חייבים להסכים על הכל, אבל חייבים, פשוט חייבים, להתייחס זה לזה בכבוד הדדי וכשותפים שווים לאתגר הלאומי בשיקום מדינת ישראל ועם ישראל.

|פורסם בYnet וידיעות אחרונות 13.10.25|

(יאיר קראוס, כתב בצפון. YNET וידיעות אחרונות)

אחרי שיצאו מבתיהם בעיצומו של שמחת תורה לפני שנתיים, ובשנה שעברה היו מפוזרים במאות מלונות ודירות עראיות ברחבי המדינה - תושבי יישובי גבול לבנון נערכים היום לקראת חגיגות שמחת תורה, כפי שמעולם לא חגגו. "צחצחנו את בית הכנסת וספרי התורה ותלינו קישוטים ונערכנו עם שקיות מלאות הפתעות מתוקות לילדים" מתאר מוני טובול, גבאי בית הכנסת 'אביר יעקב' בשלומי, את ההכנות לקראת החג שלא זכו לחגוג בשנתיים האחרונות ביישוב. "בשמחת תורה לפני שנתיים הייתי חזן בתפילה וראיתי שאנשים מתלחשים ביניהם ורק מאוחר יותר שמעתי על המלחמה שנפתחה בדרום. היו תושבים שעזבו את היישוב שלנו כבר במהלך החג מבהלה שגם בצפון חיזבאללה יבקשו לכבוש את היישוב במקביל לחמאס".

לצידו של מוני, עומד שלמה סאלם ומסדר בדבקות את המטפחות העוטפות את ספרי התורה היקרים שבבית הכנסת. "בשנה שעברה נשארתי כאן ביישוב כחלק מכיתת הכוננות וחגגנו אותו עם כמה חיילים וזקנים בבית כנסת אחד בלבד שנותר פעיל" הוא מספר. לדבריו, "המשפחה שלי ציינה אז את החג במלון המפונים בירושלים. השנה כולנו מתאחדים ומחכים לסגירת המעגל עם חזרתם של החטופים".


גבי נעמן, ראש המועצה המקומית נערך ל"שמחה כפולה ומכופלת": "בכל בתי הכנסת נחגוג את החג ונציין בהתרגשות את חזרתם של החטופים" הוא אומר. "מחר בלילה עם צאת החג נתאסף כל תושבי היישוב ל'הקפות השניות' וביחד עם בני נוער שיגיעו מירושלים לשמוח איתנו נרקוד עם להקה ונעשה שמחה גדולה".


נעמן מספר כי את אירועי שמחת תורה שנקטעו בצל דיווחי הזוועות על הטבח בדרום, לעולם לא יישכחו: "בבוקר שמחת תורה הגיעה אשתי לבית הכנסת בבהלה עם הטלפון שלי בשמונה וחצי ואמרה לי שמחפשים אותי בדחיפות. עודכנתי על מה שקורה בדרום ורצתי הביתה. חיפשתי את אלוף הפיקוד ומפקדי הצבא וביקשתי שישלחו אלינו ליישוב בדחיפות חיילים כדי שיהיו פה אם חיזבאללה יצטרפו למתקפה ולצערי רק לאחר שמונה שעות הגיעו ראשוני החיילים ואת כל החגיגות ביטלנו כמובן. השנה כבר נשלים בעזרת השם את ההקפות".

(יאיר קראוס, כתב בצפון. YNET וידיעות אחרונות)

שאלו אותי מה אני אומר על כל הדיווחים האחרונים בנוגע ל"חזרנו לשישה באוקטובר" בגבול לבנון. זו תשובה ארוכה ומורכבת, אבל למי שמתעניין ודואג:

(יאיר קראוס, כתב בצפון. YNET וידיעות אחרונות)

✔️האם אנחנו נמצאים במציאות של "חזרנו לשישה באוקטובר" ו"שובה של הקונספציה"? אני חושב שאלו הכרזות נמהרות מידי ולא מתכתבות עם המציאות. אני מכיר את הטענות האלו, מגזרת מלכיה, כבר מאתמול בבוקר, אבל הן לא מתכתבות כל כך עם המציאות היומיומית וגם עם הקולות של כיתות הכוננות וכוחות הבטחון המקומיים. ולראייה שאתמול למשל, באותו יום שהיו לפחות 2 אירועי ירי הרתעה ממוצב תורמוס הצמוד למלכיה, נטען כי לבנונים מתקרבים לגדר מול מלכיה ולא יורים לעברם. טענה אחרת העלתה כי על "רקע העסקה בעזה" לא נותנים לכוחות להשתמש באש וגם הפסיקו את החיסולים. בפועל גם אתמול היה סיכול פעיל חיזבאללה בירי טיל על רכבו בסמוך לכפר כפרא בדרום לבנון.

אני עוקב אחר הדיווחים של רשתות לבנוניות כמו אל מנאר וכאלה ולא נראה שיש יממה אחת כמעט שקטה בלי פעילות צה"ל בדרום לבנון ובמרחב הגבול - כמו ירי, חיסול פעילים, פעילות לוחמים וכלים הנדסיים חוצי גדר. גם בפועל לא חזרו לגור בכפרים הסמוכים לגבול ואפשר לראות שם לרוב אזרחים לבנוניים שבאים למצוא 'מציאות' בחורבות הבתים. אני מכיר שהתקרבויות לאתרים ששימשו תשתיות משמעותיות או כל ניסיונות להציב מצלמות תצפית למשל או לשקם תשתיות חיזבאללה - זוכות לתגובה מהירה מאוד וקטלנית. ובכלל, אני מציע להזהר עם הכרזות "חזרנו לימי שישה באוקטובר", הגם שהן 'מגניבות' ו'מקליקות' ויוצרות עניין ומתח ובהלה- בסוף אלו טענות שנראות 'תחושתיות נקודתיות' שכל מבחן מול המציאות די שומט אותה, ובטח שבראייה כלל גזרתית לאורך מרחב הגבול.

האם יכול להיות שנראה שינוי במדיניות צה"ל ו'עייפות' או 'הכלה', אני מקווה מאוד שלא - אבל האם בשטח אנחנו רואים כעת מגמה ושינוי מציאות? להבנתי והיכרותי אנחנו רחוקים מאוד משם. חיזבאללה לא נעלמו ו'נצחון מוחלט' משמרים באמצעות מדיניות של 'השמדה' ולא עוד 'הרתעה'. האם יש אכן אירועים אנקדוטיים שאפשר שחייל או שניים מעמדת השמירה ישמיעו, לקחת ולהפוך אותם לכלל ולמדיניות ולמציאות? - כנראה תמיד אפשר לעשות זאת. לא הייתי אבל משתמש הרבה פעמים בקלף הזה של "חזרנו לשישה באוקטובר" כי זו עלולה להיות טענת 'זאב-זאב' שכבר לא נתרגש ממנה יותר.

(יאיר קראוס, כתב בצפון. YNET וידיעות אחרונות)

אפרופו הטענה כי "חזרנו לימי השישה באוקטובר" שימו לב להודעה הבאה:

יום חמישי 16/10 שעה 18:00
במסגרת האכיפה של צה״ל מתבצעות מספר תקיפות בחזית לבנון.

קולות הנפץ הנשמעים במרחב הגליל וצפון הגולן תקינים.

בשלב זה אין שינוי בהערכת המצב והנחיות למרחב האזרחי .

מועצה אזורית הגליל העליון

גם קודם לכן, לפני שעה קלה בוצעו תקיפות בדרום לבנון.

(יאיר קראוס, כתב בצפון. YNET וידיעות אחרונות)

דובר צה"ל: "צה"ל תקף לפני זמן קצר, בהכוונת אמ"ן ובאמצעות חיל האוויר, תשתיות טרור תת קרקעיות בהן אוחסנו אמצעי לחימה במרחב הבקעא ובדרום לבנון. ארגון הטרור חיזבאללה ממשיך בניסיונות שיקום של תשתיות טרור ברחבי מדינת לבנון, דבר המהווה הפרה של ההבנות בין ישראל ללבנון. צה"ל ימשיך לפעול על מנת להסיר כל איום על מדינת ישראל".

(יאיר קראוס, כתב בצפון. YNET וידיעות אחרונות)

"חזרנו לשישה באוקטובר"? גל תקיפות עצימות, על פי דיווחים בלבנון, עשרות תקיפות בו זמנית של כוחות חיל האוויר בדרום לבנון.

(יאיר קראוס, כתב בצפון. YNET וידיעות אחרונות)

פרטים נוספים: חיל האוויר תוקפים כעת במקביל עשרות מטרות אזרחיות בראשן מחצבה לייצור בטון שחיזבאללה ''הלאים'' לשימושו לשיקום תשתיות, וגם יעד של 'ירוק ללא גבולות' שבחיזבאללה מנסים לשקם - כל אלו במתחמים אזרחיים ותחת כסות אזרחית. גורם צבאי אומר לי כי חיזבאללה חוזר ומנסה להשתמש באוכלוסייה כדי לפעול ובצה"ל מסכלים כעת את המאמצים האלו.

(יאיר קראוס, כתב בצפון. YNET וידיעות אחרונות)

הגנים הבהאיים בעכו – מקום קדוש למיליוני מאמינים ברחבי העולם שמשך כ-200 אלף מבקרים בשנה – ייפתחו ביום ראשון מחדש לציבור הרחב שיוכל לבקר בהם ללא עלות, לראשונה מאז אפריל 2023. סיבת הסגירה: סכסוך עם העירייה שהתעקשה להגדיר את המקום קודם כל כאתר תיירות ורק לאחר מכן אתר דתי
עוד פרטים ב:
https://www.ynet.co.il/vacation/flights/article/hjeo2ortee
(יאיר קראוס, כתב בצפון. YNET וידיעות אחרונות)

בהמשך לפרסומים על "חזרת מחבלי חיזבאללה לגבול הצפון ושינוי במדיניות האש של צה"ל", תא"ל יובל גז, מפקד אוגדה 91, הודף את הדיווחים ופונה ישירות לתושבי קו העימות בבקשה להציג בפניהם את תמונת המצב ולעצור את הבהלה מפני הטענה כי "הטבח בצפון הוא רק עניין של זמן":

ראשי רשויות, קב״טים, רבש״צים ותושבי קו העימות היקרים,

אוגדה 91 וצה״ל כולו פועלים ימים ולילות למניעת שיקום ארגון הטרור חיזבאללה בדרום לבנון.
לוחמינו בסדיר ובמילואים מבצעים פשיטות, משמידים תשתיות ומסכלים מחבלים מדי יום ואנו משמרים חופש פעולה נרחב.

לאור שאלות שעלו מכם, חשוב לי להבהיר: הוראות הפתיחה באש לא השתנו!
בימים האחרונים זיהינו ניסיונות גוברים של הגעות למרחבים חקלאיים בחזית לאור תקופת מסיק הזיתים.
אנחנו מרכזים מאמץ למרחבים אלה, ופועלים להרחקה של כל חשוד שאנו מזהים - לא נאפשר פעילות או שיקום של חיזבאללה בחזית ונמשיך לפעול באופן התקפי ורציף!

הביקורת חשובה לנו, אנחנו נמשיך בשיח המשותף איתכם ונבדוק כל טענה או קריאה, וזאת במטרה לשמור על ביטחונכם.

שבוע הבא נקיים תרגיל אוגדתי מלא - הגדול ביותר מתחילת המלחמה, שמטרתו להמשיך לחזק את הכשירות המבצעית של כוחותינו, ובמקביל נמשיך כמובן במשימת ההגנה.

בהזדמנות זו ועם תום תקופת החגים, אאחל שנה של שגשוג וביטחון לתושבי הצפון ולכל עם ישראל.

שבת שלום,
מפקד עוצבת הגליל
תת-אלוף יובל גז

(יאיר קראוס, כתב בצפון. YNET וידיעות אחרונות)

אחד הסיפורים המופרעים: בת לניצולת שואה חשודה שהסתירה את מות אמה במשך שנה וחצי כדי לגנוב את קצבאותיה. גופת הקשישה, שהוחבאה במקפיא גלידות, נקברה בהמשך בעומק 3 מטרים בחצר הבית. החשוד הנוסף, בן זוגה של הבת התאבד. חוקרי המשטרה, שמצאו את הגופה, יערכו לה לוויה ויאמרו עליה קדיש.
https://www.ynet.co.il/news/article/bjvueazrgl#autoplay

(יאיר קראוס, כתב בצפון. YNET וידיעות אחרונות)

מאינה טולסטיקוב (93) שרדה את גטו מינסק, ומאז שעלתה לארץ התגוררה בבת ים. לפי החשד, בתה ובן זוגה קברו את גופתה לפני שנה וחצי בחצר הבית שאליו עברה בכרמיאל, כדי להמשיך ולקבל קצבאות שיועדו לה. מכריה: "תמיד דאגה לאחרים". הבת במעצר בית, בן הזוג ששם קץ לחייו עמד במרכז תחקיר "כלבוטק"
https://www.ynet.co.il/news/article/hkadc00maee#autoplay

(יאיר קראוס, כתב בצפון. YNET וידיעות אחרונות)